צרודים יותר מכולם
קודם כל נבין- למה הרבה מאד אנשים ברחבי העולם צרודים. בפרט ישראלים הם אנשים צרודים. אנחנו צרודים יותר, ומה הפלא? אנחנו גם צועקים יותר… הטמפרמנט הישראלי החם גובה את מחירו לא רק בצפירות בכבישים ובעקיפות תורים, אלא גם בהעסקת יתר של מיתרי הקול.
ובגלל שמיתרי קול ממש, לא אוהבים שמעסיקים אותם בכוח, הם עושים לנו הפגנה לא פשוטה, ומצטרדים וכואבים…
אם נתכנס לגבולות האנ”ש, יש לנו סיבות משלנו לחשוב על זה. מיתרי הקול שלנו עובדים מאוד קשה: בגילאי הגן אנחנו צורחים את מילות התפילה בהתלהבות, ומי שצורח הכי בקול מקבל עדש… שווה! פעילות חברתית בסמינר, לא נחשבת לחברהמנית מספיק אם היא לא גורמת להצטרדות. וזה לא שאצל אלו שלקחו רק אחד מעשרת הקבין המצב שונה: אולי הם מדברים פחות, אבל הם לומדים הרבה יותר, ואיזה שטייגן זה כשלומדים בשקט? הברען, ההתלהבות, הוויכוחים עד לב השמים, זה מה שעושה את הלימוד לכזה גישמאק.
רק מה, שגם לצעוק צריך לדעת איך… והאמת, לא רק איך לצעוק. גם איך לדבר צריך לדעת!
“קל לדבר קשה לעשות”, סבור הפתגם. אולי הגיע הזמן שמישהו יגלה לנו באוזן שזה קל ואפשרי? כמו שאנו מדברים היום לא, לא קל לדבר, למרות שאנחנו עושים את זה רוב שעות העֵרוּת ולפעמים גם מתוך שינה.😄 אם אנחנו מרגישים מאומצים והגרון כואב לנו אחרי דיבור ממושך, אם אנחנו צריכים להתאמץ כדי שיקשיבו לנו, אם אנחנו נאלצים לצעוק כדי שהילדים יהיו ממושמעים, אם אנחנו מרגישים עומס על הגב העליון ועל הכתפיים אחרי דיבור רב – אז לא, לא קל לנו לדבר.
מעניין אתכם איך אפשר לדבר בקלות? בלי מאמץ? בלי תופעות לוואי של כאבים? חפשו על כך בטיפים וההדרכות האחרות. או השקיעו בעצמכם בלימוד מקצועי של פיתוח קול אצל מומחים.
ועוד טיפ קטן כשאין ברירה לצעוק:
לפעמים אין ברירה וחייבים לצעוק. זה אף פעם לא מומלץ, מכל הסיבות שבעולם, אבל אם הגענו למצב של אין ברירה לפחות…
הרי תכננתם לצעוק (אם לא – זה כבר שייך להנחית הורים ולתקשורת בין אישית…)
אז שניה לפני וגם תוך כדי הצעקה- כווצו (דחפו) את הבטן פנימה לכוון הגב; הצעקה תקבל משנה עוצמה (קחו בחשבון -השכנים באמת לא אשמים) אבל עם הרבה פחות מאמץ במיתרי הקול.
וגם פחות כאבים!
